בהרצאתו של ד"ר אלון הסגל על מאפייני המרחב הדיגיטלי, נחשפתי
למספר רעיונות שעוררו בי מחשבות והגיגים:
1. בני האדם חיים בסייבר ספייס במידה זו או אחרת (חיפוש מידע, תשלומים
ועוד). השאלה היא האם כאנשים אנלוגיים
המשתמשים בטכנולוגיה דיגיטלית או כחלק אינטגרלי מעולם זה.
אנו כאנשי חינוך נמצאים בשלבים שונים של
למידת הכלים , אותם התלמידים מכירים מקרוב (לא המשתמשים בטכנולוגיה דיגיטלית או כחלק אינטגרלי מעולם זה.
כולם באותה מידה , עדיין). זהו תהליך ממושך . עצם המודעות לחשיבות הכרת הטכנולוגיה
הדיגיטאלית והצורך לשלבה בתחילה ככלי עזר לשיעור , מסייעת לנו בתהליך. עם הזמן נכיר את
העולם הדיגיטלי טוב יותר , דבר שיעזור להבין טוב יותר את העולם בו מבלים התלמידים שלנו
ולהתאים את ההוראה שלנו לעולמם ולהפוך את ההוראה לרלוונטית יותר.
2. אחריות אישית – המורה ממותג , מומחה בעל ידע ועל התלמידים לקחת אחריות
על תהליך הלמידה. אני מאמינה שבאחריות המורה כן להתאמץ ולהגיע לכל ילד וללמדו
באופן אישי בהתאם לרמתו . לא מספיק להטיל את האחריות על הילד . חשוב לעקוב מקרוב
ולדאוג שהוא אכן לוקח על עצמו את האחריות, מבין את תפקידו ויודע כיצד לנהוג. זהו
תהליך שיכול להיות פשוט עבור לומד אחד וסבוך יותר עבור לומד אחר.
3. אחריות המורים להעביר את המשמעות של הלמידה מהעולם הווירטואלי
הדיגיטלי לעולם הפיסי. לעשות חיבור בין העולמות. משמעות הדבר שהמורה משמש כמתווך ,
כמנגיש את המידע הרלוונטי למציאות.
"לא תכניסו את המידע שלכם בתוך תהליך של
תקשורת , בתוך תהליך שיתופי, הוא ייתפס כמידע סטטי" משפט זה של דר' אלון
ממחיש את תפקיד המורה בתהליך הלמידה. ההכרח לשלב בין התוכן לתקשורת – בשביל זה אנו
זקוקים להעמקת הידע בעולם התקשורת , חקירתו והבנתו לעומק. משימה מאתגרת עבור חלק
מאתנו.
תמונה שמצאתי בפייסבוק שיכולה להתקשר לנושא ההוראה והלמידה...
העולם הישן ...
מסכימה עם נושא האחריות האישית של המורה שעליו להגיע לכל תלמיד.חשוב שהמורה יראה את התלמידים ויחפש עבורם את הדברים המעניינים.זו למידה הטרוגנית גם כשישי טכנולוגיה.
השבמחק