שלום רב.
להלן מחשבות שעלו בי במהלך ההרצאה:
1) פערים: דובר רבות בהצאה על המרחב הדיגיטאלי שצימצם פערים של מרחק ושל זמן ועל כך שהדורות מתחלפים כיום במהירות רבה. אני חשה כמורה את הפער ההולך וגדל ביני לבין תלמידיי ברמת החיבור לעולם הדיגיטאלי (וירטואלי, כמו שאהבנו לקרוא לו, אך הוא ממשי מאוד עבורם). ההרצאה חידדה לי את הצורך שלי, לנסות ולהתגבר על הפער, בכך שעליי לשנות את חשיבתי ממורה למורת-דרך, מבעלת הידע ונותנת התשובות, למנחה למציאת השאלה ומכוונת לחיפוש. הם כבר יעשו את עבודת הבילוש, השיתוף ומציאת הידע המעניין אותם - הרבה יותר טוב ממני. זה מהווה חידוש עבורי, שיכול להיות מפחיד (כניסה לעולם המוכר להם הרבה יותר מאשר לי), אך גם מסקרן למידה, פותח פתח לעולמות חדשים ולחוויות חדשות.
2) דמיון: בהוראה יש המון מקום לדמיון, אך הוא מונחה פעמים רבות ע"י המורה. האתגר שהוצג בהרצאה היה להבין שהיום משחקי הרשת מאפשרים לילדים להתפתח ולגדול בתוך עולם מדומיין, הדורש יכולות שנצרכות גם בעולם הפיזי. כלומר, יש כאן אימון במציאות אחרת, שיכול לשמש אחרכך גם בעולם הרגיל. המרצה נתן דוגמה למקומות עבודה שיקבלו אדם, שהוכיח כי הגיע לדרגת קוסם מתקדם במשחק וירטואלי. מן הסתם, היכולות שהפגין במשחק החברתי ברשת הכשירו אותו גם לעולם העבודה מחוץ לרשת.
כאשר חשבתי על כך לתחום החינוכי והלימודי, הבנתי שניתן לתת משימות, המבוססות על עניין אישי של כל ילד, אותם יבנה תוך משחק במציאות דיגיטאלית ויביא את תובנותיו לכיתה באמצעות המחשה מתוך עולמו הדיגיטאלי. יהיה ניתן לערוך את כל הלמידה ותוצאותיה בתוך קהילת הכיתה בעולם הדיגיטאלי. זה נשמע לי קשה לביצוע, מוזר בתהליך, אך מאתגר ומתקרב לעולמם העכשווי של התלמידים. (מתוך ההרצאה: "הלומד מדמיין את העולם, יוצר את העולם ומשחק אותו").
3) NEWS: כמחנכת אני נחשפת רבות לנושא ההודעות. אנחנו משוחחים רבות עם התלמידים על הפגיעות ברשת והיכולת לפרסם כל דבר על כל אדם (אף בעילום שם) והנזק הנגרם בשל כך. כמשתמשת ברשת אני נזהרת מאוד מלכתוב דברים, שאחרכך יצאו אל העולם ויהיו להם "חיים משל עצמם" ולא תהיה לי שליטה עליהם. אפילו לעשות "לייק" ו"שייר" - יש לזה את טביעת האצבע שלי ואת השותפות של לרעיון כלשהו. בהרצאה הוצג פן של ההודעות ברמת הקישוריות וההמשכיות שיש לידיעה. זה הזכיר לי פוסט שעלה בפייסבוק ששיתפתי בכיתתי אותו פרסם אב לנערה שנפגעה מינית. לאחר אינסוף שיתופים ולייקים הסתבר שהפוסט מומצא (התלמידים הם שעלו על זה עידכנו אותי). דבר זה העלה בי תהיות לגבי אמינות המידע. דיברתי על כך עם התלמידים, ונוכחנו שלא תמיד האמינות חשובה, אלא עצם הסיפור שהעלה דיון ערכי וחשיבה על הנושא.
ההרצאה יצרה אצלי עניין, גירוי לחקור ולהתנסות, אך עליי להודות שזה מלווה בחשש מהעולם הלא מוכר הזה. אפילו להעלות כל פעם פוסט בבלוג הזה, זו משימת התמצאות מבחינתי.. :-(
שלומית הוניגמן.
להלן מחשבות שעלו בי במהלך ההרצאה:
1) פערים: דובר רבות בהצאה על המרחב הדיגיטאלי שצימצם פערים של מרחק ושל זמן ועל כך שהדורות מתחלפים כיום במהירות רבה. אני חשה כמורה את הפער ההולך וגדל ביני לבין תלמידיי ברמת החיבור לעולם הדיגיטאלי (וירטואלי, כמו שאהבנו לקרוא לו, אך הוא ממשי מאוד עבורם). ההרצאה חידדה לי את הצורך שלי, לנסות ולהתגבר על הפער, בכך שעליי לשנות את חשיבתי ממורה למורת-דרך, מבעלת הידע ונותנת התשובות, למנחה למציאת השאלה ומכוונת לחיפוש. הם כבר יעשו את עבודת הבילוש, השיתוף ומציאת הידע המעניין אותם - הרבה יותר טוב ממני. זה מהווה חידוש עבורי, שיכול להיות מפחיד (כניסה לעולם המוכר להם הרבה יותר מאשר לי), אך גם מסקרן למידה, פותח פתח לעולמות חדשים ולחוויות חדשות.
2) דמיון: בהוראה יש המון מקום לדמיון, אך הוא מונחה פעמים רבות ע"י המורה. האתגר שהוצג בהרצאה היה להבין שהיום משחקי הרשת מאפשרים לילדים להתפתח ולגדול בתוך עולם מדומיין, הדורש יכולות שנצרכות גם בעולם הפיזי. כלומר, יש כאן אימון במציאות אחרת, שיכול לשמש אחרכך גם בעולם הרגיל. המרצה נתן דוגמה למקומות עבודה שיקבלו אדם, שהוכיח כי הגיע לדרגת קוסם מתקדם במשחק וירטואלי. מן הסתם, היכולות שהפגין במשחק החברתי ברשת הכשירו אותו גם לעולם העבודה מחוץ לרשת.
כאשר חשבתי על כך לתחום החינוכי והלימודי, הבנתי שניתן לתת משימות, המבוססות על עניין אישי של כל ילד, אותם יבנה תוך משחק במציאות דיגיטאלית ויביא את תובנותיו לכיתה באמצעות המחשה מתוך עולמו הדיגיטאלי. יהיה ניתן לערוך את כל הלמידה ותוצאותיה בתוך קהילת הכיתה בעולם הדיגיטאלי. זה נשמע לי קשה לביצוע, מוזר בתהליך, אך מאתגר ומתקרב לעולמם העכשווי של התלמידים. (מתוך ההרצאה: "הלומד מדמיין את העולם, יוצר את העולם ומשחק אותו").
3) NEWS: כמחנכת אני נחשפת רבות לנושא ההודעות. אנחנו משוחחים רבות עם התלמידים על הפגיעות ברשת והיכולת לפרסם כל דבר על כל אדם (אף בעילום שם) והנזק הנגרם בשל כך. כמשתמשת ברשת אני נזהרת מאוד מלכתוב דברים, שאחרכך יצאו אל העולם ויהיו להם "חיים משל עצמם" ולא תהיה לי שליטה עליהם. אפילו לעשות "לייק" ו"שייר" - יש לזה את טביעת האצבע שלי ואת השותפות של לרעיון כלשהו. בהרצאה הוצג פן של ההודעות ברמת הקישוריות וההמשכיות שיש לידיעה. זה הזכיר לי פוסט שעלה בפייסבוק ששיתפתי בכיתתי אותו פרסם אב לנערה שנפגעה מינית. לאחר אינסוף שיתופים ולייקים הסתבר שהפוסט מומצא (התלמידים הם שעלו על זה עידכנו אותי). דבר זה העלה בי תהיות לגבי אמינות המידע. דיברתי על כך עם התלמידים, ונוכחנו שלא תמיד האמינות חשובה, אלא עצם הסיפור שהעלה דיון ערכי וחשיבה על הנושא.
ההרצאה יצרה אצלי עניין, גירוי לחקור ולהתנסות, אך עליי להודות שזה מלווה בחשש מהעולם הלא מוכר הזה. אפילו להעלות כל פעם פוסט בבלוג הזה, זו משימת התמצאות מבחינתי.. :-(
שלומית הוניגמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה