ענת שם-טוב, "מאפייני המרחב הדיגיטאלי"
3 רעיונות מתוך הרצאתו של ד"ר אלון סגל:
פער הדורות:
אהבתי את הדוגמא שנתן באמצעות תדירות החלפת הסמארטפון על מנת להסביר שדור היה פעם 55 שנים ואחר כך 20 שנים והיום דור הוא שנה-שנה וחצי. זהו הזמן שנדרש להחלפת שבב של אינטל- 18 חודשים.
זה מראה עד כמה אנחנו המורים רחוקים מתלמידינו מן הבחינה של פער הדורות, הרבה יותר ממה שהיו מורינו רחוקים מאיתנו. הדבר בא לידי ביטוי בקצב שבו אנו ותלמידינו מחליפים את המכשיר הסלולארי שלנו.
המורה כמנחה:
תפקיד המורה בכיתה אינו עוד כלי להעברת ידע לתלמידים כפי שהיה נהוג בעבר, אלא תפקידו להנחות את התלמידים. המורה מנחה ומוביל את התלמידים לאחר שבחרו שאלת חקר להתמקד בה. המורה הוא נכס, מומחה שמספק את המידע ונותן לתלמידים הנחיה במתודולוגיה.
הדבר מזכיר לי את המרצים שלי באוניברסיטה, שתפקידם היה בעצם להנחות אותי ואת הסטודנטים האחרים בנוגע לשאלת החקר שכל אחד בחר להתמקד בה ולא רק כלי להעברת הידע.
עולם הדימיון:
הטכנולוגיה המתפתחת בקצב מואץ ועולם הסייבר, תורמים לפיתוח עולם הדימיון והיצירתיות של התלמידים.
המורה מנחה את התלמידים להסתכל על דברים בדרך מביתו לבית הספר ולבחון שאלת חקר על דבר מה שמעניין אותי. לאחר מכן עליי להביא את שאלת החקר לכיתה ולפתח אותה בסיוע ובהנחיית המורה.
הדבר הזכיר לי סרט שצפיתי בו אתמול עם ילדיי ונקרא: "כוכבים קטנים על פני האדמה", שם גיבור הסרט הוא ילד הודי בשם הישאן, שיוצר לו עולם שלם של דימיון, שמתבסס על דברים שהוא רואה בסביבת הבית ובית הספר שלו או בחלומותיו.
3 רעיונות מתוך הרצאתו של ד"ר אלון סגל:
פער הדורות:
אהבתי את הדוגמא שנתן באמצעות תדירות החלפת הסמארטפון על מנת להסביר שדור היה פעם 55 שנים ואחר כך 20 שנים והיום דור הוא שנה-שנה וחצי. זהו הזמן שנדרש להחלפת שבב של אינטל- 18 חודשים.
זה מראה עד כמה אנחנו המורים רחוקים מתלמידינו מן הבחינה של פער הדורות, הרבה יותר ממה שהיו מורינו רחוקים מאיתנו. הדבר בא לידי ביטוי בקצב שבו אנו ותלמידינו מחליפים את המכשיר הסלולארי שלנו.
המורה כמנחה:
תפקיד המורה בכיתה אינו עוד כלי להעברת ידע לתלמידים כפי שהיה נהוג בעבר, אלא תפקידו להנחות את התלמידים. המורה מנחה ומוביל את התלמידים לאחר שבחרו שאלת חקר להתמקד בה. המורה הוא נכס, מומחה שמספק את המידע ונותן לתלמידים הנחיה במתודולוגיה.
הדבר מזכיר לי את המרצים שלי באוניברסיטה, שתפקידם היה בעצם להנחות אותי ואת הסטודנטים האחרים בנוגע לשאלת החקר שכל אחד בחר להתמקד בה ולא רק כלי להעברת הידע.
עולם הדימיון:
הטכנולוגיה המתפתחת בקצב מואץ ועולם הסייבר, תורמים לפיתוח עולם הדימיון והיצירתיות של התלמידים.
המורה מנחה את התלמידים להסתכל על דברים בדרך מביתו לבית הספר ולבחון שאלת חקר על דבר מה שמעניין אותי. לאחר מכן עליי להביא את שאלת החקר לכיתה ולפתח אותה בסיוע ובהנחיית המורה.
הדבר הזכיר לי סרט שצפיתי בו אתמול עם ילדיי ונקרא: "כוכבים קטנים על פני האדמה", שם גיבור הסרט הוא ילד הודי בשם הישאן, שיוצר לו עולם שלם של דימיון, שמתבסס על דברים שהוא רואה בסביבת הבית ובית הספר שלו או בחלומותיו.
מסכימה איתך "המטרה היא המעבר למצב שבו אנחנו לפחות מודעים יותר למצב שבו התלמיד נמצא ואפילו ליטול את ההובלה במובן הפסיכולוגי של המילה , וליצור מצבים תובנות מסקרנות לתלמידים שתנענה אותו לעבר למידה".
השבמחקאין ספק, כי המאפיינים התרבותיים ברשת ובמרחב הדיגיטלי השתנו. כך שאין לנו מנוס, אלא להתחבר. ההתחברות מתחילה במודעות. אני מאמינה, כי אחרי כן יגיע היישום.
כרמאוי סאמיה