מבין שלל הרעיונות שעלו בהרצאה וחלק מהמורים התייחסו אליהם, אלה הם השלושה שבחרתי להתייחס אליהם:
כמות המידע המועברת באינטרנט בטווח זמן מינימלי היא
כמעט בלתי ניתן לספירה .
הנוער של היום חשוף לכמויות מידע אדירות ומתקשה או
כמעט לא יכול לעמוד בקצב התקשורת המוזרם. כמו כן, המורה
הוא כבר לא מקור הידע הבלעדי, וכמורים, עלינו ללמד את התלמידים לסנן את המידע
האינסופי וכיצד המידע שנאסף אכן רלוונטי לתחום העניין/הנושא הנלמד.
ההוראה הישנה הפכה עם הזמן ללא רלוונטית, ויש צורך בכיווני הוראה חדשים המבוססים על טכנולוגיות חדשניות שתיצורנה סקרנות. כל תחום
דעת חייב ליצור לעצמו מרחב אפשרויות, שבו הוא משנה את המטרות הישנות של המקצוע שלו ומניע
אותן לעבר שימוש בטכנולוגיות חדשות, מעניינות, מגרות דמיון, המתחברות ביתר שאת
לאדם הצעיר, ומאפשרות לו להביא לידי ביטוי
את היכולות שכבר יש לו בתרגומן לעידן החדש שבו אנחנו נמצאים.
העולם הוירטואלי הפך למרחב החיים הטבעי שלנו. המרחב הלא טבעי הופך
להיות המרחב הטבעי. תקשורת דרך מסכים הפכה
להיות הדבר הטבעי. אנחנו הולכים ומתרחקים ממה שנחשב לתקשורת הטבעית- תקשורת הפנים
אל פנים. ילדים יוצרים קבוצות וירטואליות ונמצאים בהן רוב שעות הפנאי שלהם. הנגישות,
הזמינות והמיידיות של מפגש דרך מסכים מאד נוחות לשני הצדדים, שלא צריכים להמתין
לשעות פנויות במערכת כדי לקיים מפגש.
אולם, בעולם בו עלינו ליצור אינטראקציות בין התלמידים ועמם, ולא רק דרך מסכים, נוצר הקושי האמיתי של שימור המסורת והקשר הבין אישי. יש לטפח ולקדם את דרכי התקשורת השונות אותן מציעה הטכנולוגיה, אך במקביל לא לוותר על החינוך ילדינו באופן המוכר והידוע של "העולם הישן" ולא להכנע ללחצי החברויות הוירטואליות המבודדות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה