להלן הרעיונות שאליהם נחשפתי בהרצאה:
1. הדיגיטאלית מצמצמת פערים של זמן ומרחק ומאפשרת לתקשר בזמן אפס ובטווח אפס עם היחיד או הקבוצה. הטכנולוגיה מאפשרת לי לתקשר עם תלמידיי בכל מרחק נתון ובכל זמן. יתרה מזאת, אני חשה שהתלמיד בעידן הדיגטאלי המתפתח מצפה שהמורה יתקשר עמו באמצעות הכלים הטכנולוגיים באופן מיידי ומעבר לשעות הלימוד. לדעתי, אי אפשר להימנע מכך, אך יחד עם זאת, חשוב להציב גבולות מאוד ברורים לתלמידים מבחינת אופן ניסוח הדברים והזמנים שבהם אפשר לתקשר.
2. הטכנולוגיה מתפתחת במהירות אדירה וטכנולוגיה אחת מפתחת טכנולוגיה אחרת וכל דור מתמודד עם חדשנות טכנולוגית. המורה לא יכול להישאר אדיש לקצב הצמיחה בעידן הדיגיטאלי וחייב לראות בה חלק אינטגראלי משיטת ההוראה שלו, אחרת לא יעניין את תלמידיו ואף ישעמם אותם ויהפוך את עצמו ואת מקצוע הלימוד שלו לא רלוונטי לחיי הלומד. יחד עם זאת, לא פעם, אני לומדת כלי טכנולוגי חדש, ומגלה כי כבר התפתח כלי אחר משוכלל יותר, ואני מתקשה להכיל את כל ההתפתחויות בזמן סביר.
.
3. תפקיד המורה הוא לא להעביר את הידע בשיטה הפרונטאלית והידועה, הידע זמין לתלמיד ומצוי בכל מקום. תפקיד המורה הוא לכוון, להנחות, לייעץ ולעודד שאילת שאלות ברמה גבוהה אצל הלומד.
התרבות הדיגיטאלית הגלובאלית, שעליה מדבר ד"ר סגל, מאפשרת למורים לפתח לומד עצמאי וסקרן כאשר המרחק לא משחק תפקיד, אלא העניין והתוכן. ד"ר סגל אף ממליץ לנו, המורים לחלק את הכיתה לקבוצות ולא ללמד את התלמידים ככיתה אחת. בעיניי, חשוב מאוד ללמד באופן הזה מידי פעם, כיוון שהשיטה הזאת משפרת את היחסים החברתיים בין התלמידים, מקדמת את הישיגיהם, מלמדת אותם לקחת אחריות ואף מעניקה ביטוי למגוון תלמידים, שנבלעים בשיטה הפרונטאלית.
יחד עם זאת, המורה נתקל בקושי, כיוון שבסופו של דבר האחריות על הלמידה ותוצאותיה מוטלת עליו. כמות החומר ומספר התלמידים בכיתה אינם משתנים, דבר שגורם למורה להעדיף את השיטה הפרונטאלית שמלמדת הרבה תלמידים במעט זמן הרבה חומר.
ד"ר סגל מדגיש לאורך ההרצאה שלמרות התמצאותו ושליטתו של הלומד במרחב הדיגיטאלי, עדיין למורה יש תפקיד חשוב להזכיר לתלמידים את
החיבור בין העולם הפיזי והירטואלי. לא פעם, אנו נתקלים בתלמידים שזקוקים לאוזן קשבת, להכוונה ולייעוץ פנים מול פנים.
