במהלך ההשתלמות למדתי מספר כלים ורעיונות להפוך את השיעור למעניין ומהנה יותר.
התנסיתי בכתיבת טריוויה כהכנה למבחן, השתמשתי בקוויזלט כעבודה על סיפור חדש וכמובן בקאהוט המוכר והאהוב על תלמידיי.
בכיתה אני עושה משחק קבוצתי ללא מחשב. אני מחלקת את הכיתה לשתי קבוצות. כל קבוצה שולחת נציג ואני נותנת לשניהם מילה שהם אמורים לכתוב אותה כמה שיותר מהר על הלוח וללא שגיאות. הראשון שסיים מקבלת 2 נקודות, אם כתב נכון. אם כתב עם שגיאות ומישהו מחברי קבוצתו יודע לתקן - יקבלו נקודה אחת. בסבב הבא באים שני תלמידים אחרים. המשחק עובד על מהירות ודיוק.
השיעור הזה הוא בדרך כלל מוצלח מאוד, ולמרות שיש בו סערה, כי התלמידים נרגשים ומעודדים את חבריהם, יש בו חזרה על המילים שנלמדו ובעצם סוג של מבחן ללא ציון אישי. תפקיד הקבוצה לעודד, ולסייע במקרה של טעות.
משחק זה מעודד השתתפות, נותן הזדמנות לכל תלמיד להיות במרכז הבמה, מעודד הנאה והנעה ללמוד ולהצטיין.

אני חושבת שתוך כדי משחק, ילדים יכולים ללמוד הכל - אותיות, מילים, חוקים דקדוקיים ותחביריים, ונושאים שנחשבים "כבדים ומשעממים" הופכים להיות מהנים וכיפיים. התלמידים לומדים בלי להרגיש שזה לימוד.

דוגמא נוספת:
בכיתה ז', עם לימוד הפעלים הראשונים הם מתחילים לכתוב סיפור דמיוני, כאשר בכל שבוע אנחנו מתקדמים בסיפור, לאור הפעלים ואוצר המילים שנלמד בכיתה. אחד הילדים כתב שהוא גר על הירח וביקר בשמש ועוד (כיד הדמיון הטובה עליהם). אני חושבת שדבר זה יכול להביא לידי ביטוי את היצירתיות שלהם ואת הביטוי העצמי, תוך כדי למידה של אוצר מילים והעמקה בו.
שלומית הוניגמן