שלום לכולם,

שמי אסף מליח. אני רכז ערבית בחטיבה ובתיכון של גימנסיה גן נחום (מקיף ד') בראשל"צ. אני בעל תואר שלישי בלימודי האסלאם והמזרח התיכון, מומחה לג'האד עולמי ולאסלאם רדיקלי. במשך 7 שנים עבדתי במכוני מחקר שונים ובאוניברסיטת בר אילן בתחום הג'האד העולמי. מאסתי באקדמיה (לא במחקר) שמתייחסת לעובדיה כאל "עובדי קבלן". בשנת 2012 החלטתי לעשות הסבת מקצוע ואני שלם עם הבחירה שלי. יחד עם זאת, אני לא מצטער לרגע על הדרך שעברתי, כי גם בדרך הזו היו הרבה נקודות אור, צבירת ניסיון מקצועי וסיפוק רב.

כתבתי ספר בשם "מכאבול לירושלים – אלקאעדה, הג'האד האסלאמי העולמי והעימות הישראלי-פלסטיני" ואני ממשיך להרצות בתחום בפני פורומים שונים.

הבלוג הנבחר: המורית

http://www.itu-newteachers.cet.ac.il/author/hamorit/

הגעתי לבלוג הזה דרך הקישור שיש באתר ההשתלמות "בלוגים ישראלים מעולם החינוך" ומאוד התחברתי לכותבת שגם היא עשתה הסבת מקצוע ושגם אותה שואלים אינספור פעמים – למה??

הכתיבה שלה פשוטה וברורה ומגיעה מעולם התלמידים והמורים. במקרים רבים אני חש כאילו היא מספרת את הסיפור שלי.

מצא חן בעיני הפוסט של מורית בנושא: מורים אוכלים הרבה בצק ומעט ריבה (מה- 12/12/2015), בו היא מספרת שהמורים צריכים לעבוד מאוד קשה ("לאכול בצק") כדי לזכות במעט הנאה ("ריבה"). הזדהיתי עם דבריה, שיש הרבה מדי אנשים שרוצים חופשות של מורים ומעט מדי אנשים שמוכנים להיות מורים. כמו כן, דבריה בעניין הצורך בזמן רב יותר עם המשפחה תאמו בדיוק לתפיסת עולמי, וזו אחת הסיבות שאני מסופק מהסבת המקצוע שעשיתי שאפשרה לי יותר זמן עם משפחתי.

הכנת קפה ערבי עם תלמידי מגמת יא